1.1 דיווח לפי חוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה)
חוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה), התשמ"ה-1985 [להלן - "חוק התיאומים"], עבר במהלך 2008 תיקון מהותי במסגרתו נקבע כי תחולת החוק תהיה עד תום שנת 2007 בלבד ומכאן ואילך יופעל החוק במתכונת מוגבלת, כמפורט:
● יחושב ניכוי בשל פחת בגין נכסים שנרכשו עד תום שנת 2007. הניכוי בשל פחת ימודד עד תום שנת 2007 ולא מעבר לה. כלומר, הניכוי הנוסף בשל פחת יחושב על נכסים שהיו נכסים קבועים בידי הנישום לפחות באחת משנות המס 2002 -2007. נכסים שנרכשו לאחר מכן לא יהיו זכאים לניכוי בשל פחת.
גם מי שבחרו בשנת 2007 שלא להחיל את הוראות החוק אולם באחת משנות המס 2002 עד 2006 כן החילו את החוק והנכסים היוו בידם נכס קבוע - מאפשר להם התיקון ליהנות, גם משנת המס 2008 ואילך, מניכוי בשל פחת על אותם נכסים.
● לא יחושבו ניכוי או תוספת בשל אינפלציה, בגין שנת 2008. ניכוי בשל אינפלציה מועבר משנת 2007, יועבר לשנת 2008 ואילך כהפסד מעסק כשאינו מתואם לעלית המדד שאחרי חודש דצמבר 2007.
● הפסדי עבר יועברו לשנים הבאות כשאינם מתואמים לעלית המדד שאחרי דצמבר 2007.
● הפסד ריאלי ממכירת נכסים קבועים יחושב עד לתום שנת המס 2007 ולא עד ליום המכירה.
● הוצאות המימון בגין רכישת רכוש קבוע יותרו במלואן. אולם, הוצאות מימון בגין רכישת נכס, שעדיין לא שימש לייצור הכנסה, יהוונו לנכס.
הוצאות ריבית בידי יחיד או שותפות שחלו עליהם הוראות פרק ג' לחוק התיאומים -
כזכור, חוק התיאומים קבע כי הוצאות הריבית המותרות בניכוי בידי נישום שחלות עליו הוראות פרק ג' לחוק התיאומים, יותרו במגבלות שנקבעו- 80% מהוצאות הריבית שהוצאו בשל רכישתם של נכסים קבועים, ובסכום שאינו עולה על הקבוע בחוק בנוגע להוצאות ריבית ששימשו לרכישת מלאי או הוצאות שוטפות. בעקבות התיקון, בוטלו מגבלות אלו והתרת הוצאות אלו לניכוי תיעשה לפי הוראות סעיף 17 לפקודה.
השעיית חוק התיאומים גררה תיקונים גם בפקודת מס הכנסה ובמיוחד בהוראות סעיפים 3(ט) ו-3(י).
· סעיף 3(ט) לפקודה קבע, כי יראו כהכנסה, בהתאם לקבוע בסעיף, מימוש של זכות לרכישת נכס או שירות במחיר הנמוך ממחיר השוק או בקבלת הלוואה בריבית מוטבת (שהיא היא ריבית נמוכה מזו הקבועה בתקנות, כיום – הפרשי הצמדה בתוספת 4% ריבית) כן נקבעה בסעיף 3(ט)(4) הוראה לפיה הסעיף לא יחול על הלוואה שהינה נכס קבוע לפי תוספת ב' לחוק התיאומים. עם השעיית חוק התיאומים בוטלה הוראה זו וכיום הוראת סעיף 3(ט) חלה גם על הלוואות אלו.
- סעיף 3(י) לפקודה עוסק בנותן הלוואה בריבית מוטבת (נמוכה מן הריבית הקבועה בתקנות כנ"ל), שהיה ממוסה על ההפרש בשיעור קבוע (40%) , ללא יכולת קיזוז, או ללא פטור ממס. ערב התיקון הסעיף חל על מי שהיה חייב לנהל ספרים בשיטה הכפולה או שהוראות חוק התיאומים חלו בקביעת הכנסתו. עם השעיית חוק התיאומים בוטלה ההתייחסות אליו בסעיף. כן נקבע כי החל משנת 2008 ההכנסה לפי הסעיף תמוסה כאילו מדובר בהכנסה, שמקור חיובה סעיף 2(4) לפקודת מס הכנסה (שיעור מס חברות או שיעור שולי בידי יחיד).
כיום קיימת הצעה לתיקון התקנות. במסגרת ההצעה הופחת שיעור הריבית הקבועה בתקנות מ – 4% ל – 3% בתוספת עלית המדד. הצעה נוספת היא כי במקרה בו מוכיח הנישום שההלוואה שנתן מומנה מהלוואה צמודה לשער החליפין של מטבע זר יהיה שיעור הריבית לפי סעיף 3 י' בגובה 3% בתוספת שינוי שער החליפין של אותו מטבע במקום שיעור עלית המדד.
