באפריל- 2013, 16 בעלי נכסים ברחוב הנדיב בפרדס חנה קיבלו מהמועצה המקומית דרישת תשלום על “השתתפות בסלילה מדרכה”. המועצה דרשה כמה אלפי שקלים מכל תושב, ובסך הכל גבתה מהם כ-140,000 שקל.
פניות התושבים למועצה לביטול דמי ההשתתפות לא נענו. הם שילמו את הסכומים “תחת מחאה” ופנו לבית משפט השלום לחדרה בתביעה .

לטענת התובעים, לדרישות התשלום לא היה בסיס חוקי והמועצה פעלה בחוסר סמכות. לדבריהם, דרישות התשלום נעשו בדיעבד, לאחר שהמדרכה כבר נסללה, ובכך מנעה מהם המועצה את האפשרות לסלול את המדרכה בעצמם.
התושבים הבהירו כי הם שילמו את הסכומים למועצה מתוך חשש שהיא תפתח כלפיהם בהליכי גבייה, ואין לראות בתשלום הסכמה לחוקיותו.
המועצה הוסיפה כי גם אם התשלום לא נגבה כדין אין להורות על השבה. לא צודק לפטור את התושבים מעלויות סלילת מדרכה שנעשתה לרווחתם, וכמו כן לא הוכח שהתובעים יכלו לבצע את העבודות בעלות נמוכה יותר.
השופט אמיר סלאמה הבהיר כי על פי חוק העזר העירוני המועצה המקומית רשאית לגבות דמי השתתפות בגין סלילת מדרכה, בתנאי שפנתה מראש לבעלי הנכסים הגובלים במדרכה ונתנה להם אפשרות לסלול את המדרכה בעצמם. לכן, קבע השופט, במקרה זה גביית דמי ההשתתפות נעשתה שלא כדין.
השופט דחה את טענות הנתבעת כי השבת הכספים במקרה זה “אינה צודקת”. אמנם לא כל פגם בהתנהלות הרשות מביא בהכרח לביטול ההחלטה אך במקרה זה הפגם שנפל בהחלטת המועצה הוא מהותי. לא מדובר בפגם “טכני” או פעוט, כתב השופט.
מסקנה-כאשר נעשה אי צדק של חיוב מוטעה לא נכון או שרירותי, יש לשלם את החיוב תחת מחאה , המשמעות ע”ג טופס התשלום לרשום את המילים “תחת מחאה” ולתבוע . גלגלי הצדק ישפטו.