נכים (עצמאים ושכירים) זכאים להחזרי מס 6 שנים לאחור – ואף מעבר לכך – בשל אישור נכות בדיעבד / אברהם אלתר ושות’

 

נכים (עצמאים ושכירים) זכאים להחזרי מס 6 שנים לאחור - ואף מעבר לכך - בשל אישור נכות בדיעבדמאת: רונן ארויו, עו”ד (רו”ח) ; איתי הוכברג, עו”ד ממשרד דר’ א. אלתר ושות’ – ייעוץ בנושאי מיסים avi@altertax.co.il

 

מבוא

 

פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין דניאל שחר [1] (להלן: “הלכת שחר”), שניתן בשלהי שנת 2001, קבע כי נישומים אשר פנו לוועדה רפואית לשם קביעת נכותם, וזו קבעה נכות המזכה בפטור ממס (נכות בשיעור של 90% ומעלה) באופן רטרואקטיבי, יהיו זכאים להחזרי מס ששילמו ביתר לתקופה שלא תעלה על 6 שנים מיום הפניה, וזאת לאור הוראתו של סעיף 160 לפקודת מס הכנסה.

 

 

 

למרות שמבין הנישומים שעניינם נדון בהלכת שחר נמנו גם כאלה המגישים דוחות שנתיים למס הכנסה בקביעות, בשל היותם עצמאים, ראו רשויות מס הכנסה לנכון להצר את צעדי האחרונים, וקבעו כי ככל שעסקינן בנישומים שהגישו דוחות מס, פרק הזמן לקבלת החזרי מס בשל נכות 9(5) רטרואקטיבית לא ימתח 6 שנים לאחור – אלא יוכפף למגבלת הזמנים לפתיחת שומות הנקובה בסעיפים 145 ו- 147 לפקודה (חוזר מס הכנסה מס’ 6/2002).
לגישת מס הכנסה, כפי שעולה מחוזר מ”ה 6/2002, מועד 6 השנים לקבלת החזרי מס רלוונטי אך ורק לנישומים שהמס ששילמו ביתר מקורו בניכוי במקור, ולא בהגשת דו”ח והוצאת שומה על פיו. ראו הדברים הבאים מחוזר מ”ה 6/2002:
“אף שהנקודה לא נדונה בפסק הדין עמדתנו היא שמגבלת הזמן בסעיף 160 כפופה גם למגבלות של תקופות השומה, לרבות על פי סעיף 147 לפקודה. לפיכך, נישום המבקש החזרי מס בגין שנים שנעשתה לגביהן שומה, ניתן להחזיר לו המס רק בהתקיים עילה לפתיחת השומה ורק אם לא חלפו המועדים לפתיחת שומה על פי סעיף 147 לפקודה.”

 

כלומר, לגישת רשויות המס, היחידים שזכאים להחזרי מס 6 שנים לאחור כפי שנקבע בהלכת שחר הם שכירים שלא הגישו דוחות מס.

 

אימוץ גישה זו מוביל לתוצאה לפיה נישומים שהגישו דוחות במועד ונעשו להם שומות, מוגבלים להשבת מס ששילמו ביתר לפרק זמן קצר יותר – 4 שנים בלבד (3 השנים שבסעיף 145 לפקודה + 1 שנה שבסעיף 147).
לדעתנו, גישה זו מוטעית. כפי שיפורט להלן, קיים בסיס משפטי איתן לאימוץ גישה אחידה התומכת במתן החזרי מס 6 שנים לאחור (ואף למעלה מכך), הן לנכים מגישי דוחות והן לאלה שאינם מגישים דוחות.

 

פתיחת שומות לפי סעיף 147 – דחיית גישת רשויות המס לפיה הסעיף לא מאפשר פתיחת שומות 00 או 01 גם במקרים בהם יוזם הפתיחה הוא הנישום

 

לעמדת רשויות המס, הפעלת סעיף 147 לפקודה אפשרית רק במקרים בהם מדובר בשומה שהוצאה בניגוד למוצהר ולא בשומה “00” או “01”. עמדה זו מוצאת תימוכין בלשון סעיף 147(א)(3) הקובע כדלקמן:
“מסר אדם דו”ח לפי סעיף 145(א)(1) ופקיד השומה לא הפעיל את סמכותו לפי סעיף 145(א)(2)
, רשאי הנציב לפעול כאמור בסעיף זה רק אם הנישום הורשע בעבירה…”.

 

גישה זו של רשויות המס מובילה לאבסורד – דווקא אותם נישומים ש”חטאו” בהגשת דוח המס, באופן שהצדיק התערבותו של פקיד המס ועריכת שומות מיטב שפיטה בשלב א’ (שומות 03), יזכו ל”מרווח נשימה” גדול יותר (שנה נוספת) לפתיחת השומה ולקבלת החזר המס. לעומת זאת, נישומים אשר הגישו דו”חות מס כהלכה – באופן שפקיד השומה ראה לנכון לקבל את המוצהר על-ידי הוצאת שומות 00 או 01 שהפכו סופיות לפי סעיף 145 – לא יוכלו ליהנות מתוספת הזמן של שנה, הנקובה בסעיף 147 לפקודה.
ואם בכך אין די, שיא האבסורד מתקבל כאשר דווקא נישומים שהגדילו לחטוא ועברו עבירה פלילית בתחום המס (!) לגבי שנת מס פלונית – יוכלו לבקש את פתיחתה וקבלת החזרי מס בגינה לתקופה של 10 שנים

 

. יוצא, אפוא, כי מבחינת גילוי ואישור נכות רטרואקטיבית – דווקא עברייני המס יזכו לעדנה הרבה ביותר מבחינת תקופת החזרי המס לאחור.
לטעמנו, פרשנות זו להוראתו של סעיף 147 לפקודה כנוסחו לאחר תיקון 114 (בתוקף משנת המס 1996 ואילך) לא תעמוד במבחן הפסיקה. המחסום הדיוני להפעלת סעיף 147 התלוי בסוג השומה שהוצאה לנישום, מן הראוי לאמצו רק כאשר יוזם תיקון השומות הן רשויות המס. במקרה כזה, אכן לא ראוי ליתן לרשויות המס כוח להוציא שומות בסטייה מן המוצהר, כאשר מועדי סעיף 145 להוצאת שומות לפי מיטב שפיטה חלפו (למעט כאשר מדובר בעבירת מס פלילית של הנישום). מנגד, כאשר הנישום הוא שמבקש את החזרי המס – אין זה ראוי להגבילו למועדי סעיף 145 לפקודה, דווקא משום שדיווח כהלכה על הכנסותיו בזמנו ופקיד המס בחר לאמץ דיווח זה.

 

הלכת שחר – החזרי מס לנכים 6 שנים אחורנית לכל סוגי הנישומים – הן עצמאים והן שכירים

 

תוצאת פסק דין שחר
היתה, כאמור, כי כל הנישומים שעניינם נדון שם יזכו להחזר מס 6 שנים לאחור. כך יצא, שהלכת שחר הופעלה אופרטיבית הן לגבי נישומים שכירים והן לגבי נישומים עצמאים המגישים דוחות מס ושתקופת פתיחת שומותיהם לפי סעיפי 145 ו- 147 קצרה מ- 6 שנים.
נביא את הדברים המפורשים של כבוד השופט חשין המקעקעים את חוזר 6/2002 והאמור בו (לרבות העובדה השגויה נכונה שרשומה בחוזר לפיה הלכת שחר
לא קבעה הלכה לגבי תחולת סעיף 160 לפקודה לגבי נישומים בעלי תיקים פעילים החייבים בהגשת דוחות):
“אין כל קשר – לא קשר פנימי, לא קשר חיצוני ולא כל קשר שהוא – בין החובה להגיש דו”ח (כהוראת סעיף ‎131 לפקודה), או הפטור מהגשת דו”ח, לבין זכותו של נישום לקבל החזרי מס ששילם ביתר. ואף אין כל הצדקה שיהא קשר בין השניים. המגיש דו”ח כחובתו בסעיף ‎131 יכול שישלם מס ביתר; מי שאינו חייב להגיש דו”ח, ואכן אינו מגיש דו”ח (כאותם נישומים שלפנינו) יכול אף הוא שישלם מס ביתר; ואין כל טעם טוב לייחד את הוראת ההחזר שבסעיף ‎160 – על הגבלת הזכות שבה – אך למי שהוטלה עליהם חובה להגיש דו”ח כסדר. היעדרו של טעם ראוי להגבלת תחומי תחולתו של סעיף ‎160(א) אך לחייבים בהגשת דו”ח – כגירסת הנישומים שלפנינו – מוסיף טעם טוב לפירוש העולה מהוראת-חוק זו ומההגיון הפנימי המחזיק אותה על מקומה, לאמור, פירוש הפורש את תחומי-תחולתו של סעיף ‎160 על כל המבקשים לקבל החזר תשלומי-יתר ששילמו לרשויות המס, בהם גם חייבים גם מי שאינם חייבים בהגשת דו”ח
.”
(הדגש הוסף)

 

חוזר מ”ה 7/2004 – תפנית בגישת הנציבות ואפשרות פתיחת שומות 00 ו- 01 אף מעבר לתקופת סעיף 147 לפקודה

 

חוזר מ”ה 7/2004 עוסק בביטול הפטור לקצבה מזכה הקבוע בסעיף 9א לפקודת מס הכנסה, ככל שמדובר בפנסיה מוקדמת (בתוקף מ- 1.1.2004).
בשל ביטול הפטור האמור, נותן החוזר אפשרות לנישומים שבחרו לשלם מס על מענק פרישה שקיבלו בעבר לחזור בהם ולבקש לקבל את הפטור על מענק הפרישה לפי סעיף 9(7א) לפקודה (נישומים בחרו לשלם מס על מענק פרישה כדי שפטור 9א יחול על קצבה שיקבלו, וכעת גם פטור זה נשלל מהם אם פרשו בפנסיה מוקדמת וטרם הגיעו לגיל פרישה).
סעיף 8.4 לאותו חוזר לא שולל את האפשרות לבקש החלת פטור 9(7א) על מענק פרישה שנתקבל בעבר ואף לא שולל קבלת החזרי מס בשל כך, אף אם שנת קבלת/תשלום המס על המענק היתה 6 שנים לאחור.
הזכות לקבל החזרי מס 6 שנים לאחור לפי סעיף 160 לפקודה, אפשרית, איפוא, על פי החוזר (על-ידי פניה למחלקת קופ”ג בנציבות), על אף שלפי סעיף 147 לפקודה השומה שיצאה בעקבות הגשת דו”ח אינה ניתנת לפתיחה (ונזכיר – מקבלי מענק פרישה חייב במס לרוב מנויים על האוכלוסייה החייבת בהגשת דוחות מס, שכן סביר שביקשו בזמנו את פריסת המענק לפי סעיף 8(ג)(3) לפקודה). משמע, כותביו של חוזר 7/2004 היו ערים לכך שרשויות המס מוסמכות להחזיר מס ששולם ביתר 6 שנים לאחור גם לגבי נישומים שהגישו דוחות מס בעבר, וששומותיהם הפכו סגורות לפי סעיף 147 לפקודה. זאת ועוד, בחוזר 7/2004 אף לא נשללת הזכות לקבל מס ששולם ביתר לפי סעיף 147 גם על שומות 00 (ראו סעיף 8.4 לחוזר).
לסיכום נקודה זו – בחוזר 7/2004 באה לידי ביטוי מדיניות אפשרית של רשויות המס, הסותרת את העמדה המוצגת בחוזר 6/2002 לפיה כל החזר מס של מי שנערכה לו שומה בעבר אינו כפוף למגבלת 6 השנים שבסעיף 160 לפקודה, אלא למגבלת זמן קצרה יותר המצויה בסעיפים 145 ו- 147 לפקודה. בנוסף, מקעקע חוזר 7/2004 את מדיניות רשויות המס לפיה סעיף 147 לפקודה מאפשר פתיחת שומות שאינן “כמוצהר” בלבד.

 

בש”א 5926/04 (בעמ”ה 1166/03) עמרם אבנר [2] ופסק דין חלקי בה”פ 1653/00 דוד הדס [3]- מדיניות חדשה להחזר מס ביתר 6 שנים לאחור ללא תלות במצב השומות

 

ביום 22.8.2004, נתן כבוד השופט מ’ אלטוביה החלטה בתיק עמרם אבנר
(אוזכר לעיל). חשיבותה של החלטה זו נעוצה בכך שלראשונה, בית המשפט הדן בערעור מס הכנסה קובע כי עקרון השוויון חל על נציבות מס הכנסה, וכי מקום בו הנציבות על זרועותיה השונות (פקידי השומה) מגיעה להסכמי שומות על בסיס עקרון מסוים (אף אם סותר הוא את האמור בהחלטה של וועדה מקצועית להתוויית מדיניות שומתית של רשות המס) – הרי שיש להפעיל את אותו עקרון על כלל הנישומים (בהנחה שנתוניהם אינם שונים מנתוני הנישומים שלגביהם כבר יושם אותו עקרון מנחה).
בשל חשיבות עקרון השוויון, הורה השופט הנכבד לנציבות מס הכנסה לחשוף עקרונות שהנחו אותה בהסכמי שומות שנערכו בתחום הרלוונטי לאותו תיק (אופציות לעובדים), כדי לראות מה עמד מאחורי אותם הסדרים ועד כמה שונים הם מהחלטת הוועדה המקצועית הרלבנטית (ועדת פסיקה) בנציבות. ובלשון בית המשפט:
“גילויים של הסדרי שומה שאולי רשויות המס של מדינה אחרת נתנו את הסכמתם להם, הוא מידע נחוץ למערער ולציבור הנישומים המצויים במצבו. אמנם קיומה של החלטה אחידה שעל פיה פועל המשיב, היא החלטת ועדת הפסיקה בעניין דרך חישוב יחוס ההכנסה לעובד שחדל להיות תושב ישראל במהלך תקופת ההכשרה, מכהה את הצורך הציבורי בחשיפתם של הסדרי שומה בעניין זה לאור המדיניות הברורה שפורסמה ברבים. אלא שבהעדר כל אמירה מאת המשיב, אין זה ברור עדיין האם החלטת הועדה מיושמת בכל המקרים ואימתי חורגים הימנה, אם בכלל.
…..
“אני נעתר לבקשה רק בקשר עם גלויים של עקרונות ופרמטרים, לרבות דרכי החישוב וההנמקות ששימשו בדרכים אילו, שהיוו בסיס בקשר עם הסכמי שומה, ככל שהיו כאילו, בין המשיב לבין נישומים אשר חדלו מהיות תושבי ישראל במהלך תקופת ההכשרה (תקופת ה Vesting), בשאלת דרך חישוב הכנסתם בישראל מקבלת אופציות מחברה בה עבדו או מחברת האם או חברה קשורה אחרת, בין אם המדובר באופציות לרכישת מניות של חברה ישראלית או חברה זרה, רשומה למסחר או לא, אופציות שהבשילו בחלקם בעת שהיו תושבי ישראל או שהבשילו לאחר מכן והמשיב רואה את ההכנסה מהן להכנסה שצמחה או הופקה בישראל .” (הדגש הוסף)

 

לאור החלטה זו, עלינו לשאול האם למרות חוזר מ”ה 6/2002, החלה נציבות מס הכנסה לנהוג על-פי עקרונות מנחים הסותרים את אותו חוזר, והאם עקרונות מנחים אלה מטיבים עם מבקשי החזרי המס. על כך נשיב בחיוב ונביא בפניכם פסק דין חלקי שניתן ממש לאחרונה, ביום 9.12.2004 בתיק דוד הדס
(אוזכר לעיל).
באותו מקרה דובר בנישום עצמאי (בעל סוכנות ביטוח), אשר אושרה לו נכות המזכה בפטור ממס לתקופה של 13 שנה לאחור (תקופה החורגת מ- 6 השנים הנקובות בסעיף 160 לפקודה). משפקיד השומה סרב להשיב לנישום את המס ששילם ביתר בתקופה בה הוכר כנכה הזכאי לפטור, הגיש הנישום המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי וביקש סעד הצהרתי לפיו הוא זכאי לקבל החזרי מס ששילם ביתר לכל תקופת היותו נכה, 13 שנים לאחור. הנישום ביקש סעד זה אף לתקופות החורגות מ- 6 השנים הנקובות בסעיף 160 לפקודה, וזאת בשל מספר טיעונים עובדתיים ומשפטיים (שלא נטענו ושלא הוכרעו בהלכת שחר
) אותם נפרט בהמשך.
לאחר דיון הוכחות בתיק, בשלב הסיכומים, הודיע פקיד השומה מיוזמתו לבית המשפט, ללא שיג ושיח עם המבקש וללא עריכה של הסכם פשרה, כי הוא מוכן להשיב מס ביתר ששילם הנישום בשנת 1991, דהיינו ניתן החזר לגבי שנה הנופלת בתחום 6 השנים לפי סעיף 160 לפקודה. פקיד השומה הסכים להחזיר מס לשנה זו, ככל הנראה משום שקיבל את העמדה לפיה מירוץ 6 השנים שבסעיף 160 לפקודה מתחיל להימנות ממועד פנייתו הראשונה של הנישום לוועדה רפואית לקביעת שיעור נכות (פניה שארעה בשנת 1997).
הסכמה זו מעידה כי רשויות המס מאמצות מדיניות שומתית של מתן החזרי מס לנכים שנכותם אושרה רטרואקטיבית – 6 שנים לאחור, וזאת אף במקרה בו מדובר בנישום עצמאי אשר שומותיו התיישנו זה מכבר לאור הוראות 145 ו- 147 לפקודה.

 

נצטט להלן את דברי בית המשפט המוכיחים זאת:
“לאחר שב”כ הצדדים הגישו סיכומיהם הוברר למבקש כי ב”כ המשיב
(ב”כ פקיד השומה – ר.א., א.ה.) בסיכומיה הסכימה כי יוחזר המס לשנת 91 וזאת בהתחשב בכך שהמבקש פנה לוועדה בשנת 97 דהיינו בתחום 6 השנים המנויות בסעיף 160 לפקודת מס הכנסה.
הנני נותנת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים ומצהירה לאמור, כי המבקש זכאי להחזר המס לשנת המס 1991.”

 

מדיניות זו של פקיד השומה (מחודש דצמבר 2004) להחזיר מס 6 שנים לאחור גם לנישומים עצמאיים מגישי דוחות וגם לגבי שומות שהתיישנו, בשילוב האמור בפסק הדין בעניין עמרם אבנר
הדוגל בחשיפת מדיניות רשויות המס ובחינת התאמתה לחוזרים מקצועיים והחלתה בצורה שוויונית על כלל הנישומים (וכן באמור בחוזר 7/2004 שנותח לעיל) – שומטים את הקרקע תחת הוראות חוזר 6/2002 המגבילות את תקופת החזרי המס לנישומים עצמאים למועדי סעיף 147.

 

האם ניתן לקבל החזרי מס מעבר ל- 6 השנים הנקובות בסעיף 160 לפקודה, בעידן שלאחר הלכת שחר – התשובה חיובית

 

הראנו כי נישומים שאושרו כנכים באופן רטרואקטיבי, זכאים להחזר מס 6 שנים לאחור מכח סעיף 160 לפקודה. חלון הזמן של 6 שנים לקבלת החזר פתוח הן בפני שכירים והן בפני עצמאים, וללא תלות בסטטוס שומותיהם (00, 01 או 03).
כעת נבקש להביא טיעונים, על קצה המזלג, אשר עשויים להצדיק מתן החזר מס ששולם ביתר אף מעבר ל- 6 השנים הנקובות בסעיף 160 לפקודה. טיעונים אלו מעולם לא הוכרעו בבתי המשפט בפסקי הדין שעסקו בהחזרי מס לנכים (לרבות לא בהלכת שחר).

 

1. פתיחת שומות סופיות בדרך של הארכת מועד להגשת השגה מכח סעיף 150 לפקודה

 

האפשרות להגיש השגות על שומות סופיות (ועל-ידי כך פתיחתן לדיון), לאחר קבלת הארכת מועד להגשתן מכח סעיף 150 לפקודה, לא עלתה ולא נדונה כלל בהלכת שחר
. לכן, לעמדתנו, גם לאחר שניתנה הלכת שחר
בבית המשפט העליון, סלולה הדרך בפני נישומים החפצים בקבלת החזרי מס מעבר ל- 6 השנים (סעיף 160) לפנות לפקיד השומה, ולבקש להגיש השגה באיחור על שומות סופיות שהוצאו להם בעבר – וזאת על דרך של הגשת בקשה להארכת המועד להגשת ההשגה מכח הסמכות שאינה מוגבלת בזמן
הנתונה לפקיד השומה בסעיף 150 לפקודה. דרך פעולה זו תביא לפתיחת השומות, לדיון שומתי ולקבלת החזר המס בסופו.
בתזה זו תומכים מספר פסקי דין (שלא עסקו בהחזרי מס מכח נכות רטרואקטיבית), שניים מהם יסקרו במשורה להלן.
§ פס”ד טמפו
[4] קבע מפורשות כי ניתן לפתוח שומות סופיות מעבר למועדי ההתיישנות שבסעיפים 145 ו- 147 לפקודה, וזאת אם לנישום קיימת סיבה סבירה לקבל הארכת מועד להגשת השגה על השומות הסגורות מכח סעיף 150 לפקודה.
פסק הדין קובע כי משהוארך המועד להגשת השגה ומשהוגשה השגה עד למועד שהוארך (ואפילו השגה על שומה שהוצאה כמוצהר בדו”ח – שומה 00), הרי השומה הפכה משומה סופית וסגורה לשומה פתוחה שניתן לשנותה.
§ פס”ד רודה אלן קייסון
[5] יפה לענייננו אף שעסק במאטריה של חוק מיסוי מקרקעין. באותו מקרה קיבל בית המשפט בקשה לפתיחת שומה ולהחזר מס רכישה ששולם ביתר מעבר למועדי התיישנות השומות שם (4 השנים הנקובות בסעיף 85 לחוק), וזאת על-ידי שימוש בסעיף הארכת המועדים הכללי שבחוק מיסוי מקרקעין – הלא הוא סעיף 107 לחוק. גם סעיף 107, בדומה לסעיף 150 לפקודה, אינו מוגבל בזמן ומצדיק הארכת מועד בהתקיים סיבה סבירה לכך.
יטען הטוען כי אימוץ התיזה של פתיחת שומות סופיות בדרך של הארכת מועד להגשת השגה, מפלה לטובה נישומים שהגישו דוחות מס ושהוצאה להם שומה לשנת מס פלונית (להם יש אפשרות להגיש השגה) אל מול נישומים שלא הגישו דוח לשנה הרלוונטית – ואז אין כל אפשרות מבחינתם להשיג על שומה שכן כזו מעולם לא הוצאה.
על כך נשיב כדלקמן: בפני נישומים שלא הגישו דוחות סלולה הדרך לפנות לפקיד השומה בבקשה כי יפעיל סמכותו מכח סעיף 133 לפקודה המאפשר, בדומה לסעיף 150 לפקודה, ליתן הארכת מועד לזמן בלתי מוגבל, להגשת דו”ח מס שנתי למי שטרם הגישו. כך, ובהתקיים סיבה סבירה ליתן את הארכת המועדים המבוקשת, גם מי שלא הגיש דו”ח עשוי לקבל החזרי מס שנוכו לו במקור מעבר ל- 6 שנים.
באשר לדרישה להגשת דו”ח משוער המופיעה בסעיף 133 לפקודה, כתנאי לקבל הארכת מועדים מכוחו – לדעתנו יש לפרשה כדרישה החלה רק על החייבים בהגשת דוח שנתי (שלא הגישו את הדו”ח), או לחלופין, יש לפרשה כמתקיימת לגבי שכירים הפטורים מהגשת דו”ח מעצם מנגנון ניכוי המס במקור מהכנסותיהם – מנגנון הגורם לכך שבמשרדי השומה יהיו נתונים בסיסיים לגבי הכנסותיו של השכיר והמס שנוכה מהם – נתונים המהווים בסיס איתן לדוח משוער.

 

2. עצירת מירוץ ההתיישנות לקבלת החזרי מס לפי סעיף 160 לפקודה (ובשאר סעיפי הפקודה), מכח סעיפים עוצרי התיישנות שבחוק ההתיישנות תשי”ח-1958

 

חוק ההתיישנות, התשי”ח-1958 (להלן: “חוק ההתיישנות
“) מכיל מספר הוראות “עוצרות התיישנות”. לענייננו רלוונטי סעיף 8 לחוק ההתיישנות המורה כי אם נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, יתחיל מרוץ ההתיישנות מהיום שבו נודעו לתובע עובדות אלה.
סוגיית תחולת ההוראות הכלליות מחוק ההתיישנות על מועדי ההתיישנות המספריות שבפקודת מס הכנסה הושארה בצריך עיון בהלכת שחר
. הסיבה לכך היא שאצל אף אחד מן הנישומים דשם לא התקיימו יסודות הסעיף, שכן אי ידיעתם היתה “משפטית” (לא ידעו שנכות קשה מזכה בפטור ממס) ולא “עובדתית” (שיכולה להתקיים, למשל, אצל אדם שלא הוא ולא רופאיו מודעים למחלה קשה המקנה נכות מזכה בפטור המקננת אצלו אלא במועד מאוחר יותר בה היא מתפרצת או מתגלה).
ואולם, קיימת פסיקה אחרת אשר קבעה מפורשות כי ההוראות הכלליות שבחוק ההתיישנות יעצרו את המועדים שבחוקי המס (פרשת שמש
[6]). על בסיס אותה פסיקה ניתן לטעון, בנסיבות המתאימות והמקיימות את הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, לעצירת מועד 6 השנים לקבלת החזר מס הכנסה ששולם ביתר.
אימוץ פרשנות זו ראוי הוא על דרך קל וחומר כאשר עסקינן בנכים ומוגבלים. לגבי אלה, קבעה הפסיקה כי יש לאמץ פרשנות ליברלית מטיבה, וזאת על-מנת לא לחסום את דרכם לקבלת סעד מבית המשפט (רונס
[7], הלפרט
[8]).

 

סיכום

 

* הלכת שחר לא חסמה את דרכם של נכים שנכותם (המזכה בפטור ממס לפי סעיף 9(5) לפקודה) אושרה רטרואקטיבית, לתבוע החזרי מס אף מעבר ל- 6 שנים לאחור, וזאת בכל המקרים בהם מתקיימים יסודות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, קרי מקרים בהם קיימת “אי ידיעה עובדתית” אודות המחלה הקשה המזכה בנכות מספקת לפטור (להבדיל מאי ידיעה משפטית על עצם קיום הזכות לנכות בגין מחלה שכבר ידועה עובדתית לנישום).
* אפשרות נוספת לקבל החזרי מס מעבר ל- 6 השנים הנקובות בסעיף 160 לפקודה, מקורה בסעיפים נוספים מחוק ההתיישנות אשר עשויים להשהות את מועדי ההתיישנות שבפקודת מס הכנסה.
* עמידה בתנאי הזכאות להארכת מועדים שבסעיפי 150 או 133 לפקודת מס הכנסה, עשויה אף היא לאפשר קבלת החזר מס מעבר לתקופה הנקובה בסעיף 160 לפקודה.
* רשויות המס, מתנגדות, נכון להיום, לאפשרות קבלת החזרי מס מעבר לתקופת 6 השנים, וזאת בהסתמך על הלכת שחר. עמדתם של כותבי שורות אלה שונה מכך. השפעת חוק ההתיישנות על הארכת מועדי ההתיישנות בפקודת מס הכנסה אל מעבר ל- 6 שנים לא הוכרעה והושארה בצריך עיון בהלכת שחר, כך גם לא נדונו כלל סעיפי 150 ו- 133 לפקודה המקנים סמכות בלתי מוגבלת בזמן להארכת מועדים. יש מקום להכריע בחיוב לגבי עניינים אלה ככל שעסקינן בהחזרי מס, ובפרט ביחס לנכים אשר קיים לגביהם “חוסר ידיעה עובדתית” באשר לקיום מחלה חמורה אצלם.
* עוד ראינו כי רשויות המס ניסו לחרוג מהלכת שחר בכיוון הפוך ולצמצם אף את תקופת 6 השנים שבסעיף 160 לפקודה לגבי נישומים שהגישו דוחות ושהוצאו להם שומות (חוזר 6/2002). זאת, על-ידי קביעה כי מועדי ההחזר לגבי נישומים בעלי שומות קיימות יוגבלו ל- 3 או 4 שנים (עד תיקון 114 ולגבי דו”חות עד לשנת המס 95 ומשנת המס 2003 – תוך 4 או 5 שנים), כמצוות סעיפים 145 ו- 147 לפקודה. ניסיון נוסף של רשויות המס לשלול זכותם של נישומים לפתיחת שומות וקבלת החזר מס לפי סעיף 147 לפקודה נעשה על-ידי אימוץ הטענה לפיה גם סעיף 147 לפקודה המאריך תקופות הפתיחה בשנה נוספת, לא יחול במרבית המקרים. רשויות המס סוברות כי הסעיף חל רק על שומות שהוצאו בניגוד למוצהר בדוח שהגיש הנישום (שומות 03), אך לא על שומות “כמוצהר”: 0 ו- 01.
* על אף ניסיון רשויות המס לכרסם בתקופת שש השנים להחזר מס, שנקבעה ללא אבחנה בין נישום שכיר לבין נישום עצמאי שמגיש דוחות בהלכת שחר, בפס”ד חדש (דוד הדס), שניתן בהסכמת פקיד השומה, קיבל הנישום, על אף היותו בעל שומות קיימות (וסופיות), החזרי מס ששילם ביתר 6 שנים לאחור ולא רק 3 או 4 שנים כמצוות סעיפי 145 ו- 147 לפקודה. 6 השנים באותו מקרה אף נמנו מפנייתן הראשונה של הנישום למשרד השומה בבקשה להפנותו לוועדה רפואית לשם קביעת נכות מזכה מפטור ממס.
* לאור פסק הדין בעניין עמרם אבנר שומה על רשויות המס לזנוח את האמור בחוזר 6/2002 ולאמץ מדיניות שוויונית בהתאם להסכמתה בפסק הדין של הנכה (דודו הדס לעיל) להחזר מס שש שנים לאחור – גם לגבי כלל הנכים שהגישו דוחות בעבר.

 

אנו תקווה כי נכים הזקוקים לכספים אלה יעשו שימוש מושכל באמור במאמר זה ובכך יגדילו את רווחתם.

 

 

 

__________________________________________________
1. ע”א 3602/97 ואח’ דניאל שחר ואח’ נ’ נציבות מס הכנסה
, מיסים טז/1 (פברואר 2002) ה-1.

 

 

 

2. בש”א 5926/04 + עמ”ה 1166/03 עמרם אבנר נ’ פקיד שומה נתניה
. מיסים יח/5 (אוקטובר 2004) ה-27.

 

 

 

3. ה”פ 1653/00 דוד הדס נ’ פקיד שומה תל אביב 4
(טרם פורסם).

 

 

 

 

 

4. עמ”ה 186/81 טמפו, תשלובת מפעלי ירוחם בע”מ נ’ פקיד השומה למפעלים גדולים
, פד”א י”ג, 204.

 

 

 

5. עמ”ש 14/89 רודה הלן וארוין קייסון נ’ מס שבח חיפה
, מיסים ד/6 ה-27.

 

 

 

6. עמ”נ 186/03 עיריית פתח תקווה נ’ שמש חיים ובניו ואח’
(טרם פורסם). ראו גם ע”א 1254/99 אבידור המאירי נ’ הכשרת היישוב – חברה לביטוח
, פ”ד נד(2), 535 שעסק ביחס שבין סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין לבין סעיף 8 לחוק ההתיישנות; וכן ת.א. 720/91 לוקוביצקי נ’ תדיראן בע”מ
(טרם פורסם) שעסק בתחולת סעיף 9 לחוק ההתיישנות על פקודת הנזיקין.

 

 

 

7. בג”צ 3457/95 פרופ’ רונס זכריה נ’ בית הדין הארצי לעבודה, פ”ד נ(5) 441. ראו דברי השופט גולדברג:
“מתן הטבות סוציאליות לנכה היא דבר המאפיין מדינות סעד ורווחה. מגמה זו מן הראוי לחזק, לבל תותיר הקידמה את החלשים שבחברה מאחור. חשיבותה החברתית מזדקקת נוכח התעצמותן של זכויות הפרט לחירות ולשוויון הזדמנויות. שיקולים אלה מתבטאים בכלל פרשנות שגובשה על ידי בית הדין הארצי לעבודה, לפיו מקום שהאמור בהסכם אינו ברור יש לפרשו לטובת “הצד השלישי”, קרי: המוגבל בניידות
“. (שם, בעמ’ 3) (הדגש הוסף).

 

 
8. ע”א 7805/02 הלפרט יצחק ולאה נ’ אסותא מרכזים רפואיים
(טרם פורסם). שם נקבע ביתר חידוד כי הוראות חוק ההתיישנות יפורשו באופן מיטיב ומקל עם מוגבלים ונכים:
“16. דרך הפרשנות המוצעת להוראה הנזכרת שבסעיף 11 לחוק ההתיישנות – שלפיה ענינו באפוטרופוס על פי מינוי – מצמצת את פגיעתה של ההתיישנות בזכותו של תובע חולה נפש, או לקוי בשכלו, ומגינה על זכותו כי תביעתו תתברר לגופה. סבורני שזאת הדרך הראויה לפרש הוראות התיישנות בדברי חקיקה. כאשר נשקל הערך של בירור האמת מול החסינות שבעל דין יכול לרכוש לעצמו שלא להדרש לתובענה, יש להעדיף את בירור האמת… במיוחד כאשר דברים אמורים בחלשים ובמוגבלים שבחברה
.” (הדגש הוסף)
(3.6.05)
——————————————-
מקור המאמר: http://www.Reader.Co.il

 

אודות הכותב:
ד”ר אברהם אלתר ושות’

 

משרד עו”ד – מיסים ותכנוני מס

 

http://www.altertax.co.il/

 

(C) כל הזכויות שמורות – אין להעתיק את המאמר או חלק ממנו ללא אישור בכתב של המחבר

Check Also

חשבונית מס או קבלה מה ההבדלים?

חשבונית מס או קבלה מה ההבדלים?

אתם בטוח מכירים את זה מגיע סוף החודש התיק מלא קבלות וחשבוניות, אתם מביאים אותן …

קובי פרץ נכנס לכלא- בגלל שהוא מפורסם

קובי פרץ נכנס לכלא- בגלל שהוא מפורסם

האם הזמר, קובי פרץ, ייכנס לכלא בגלל שהוא מפורסם ולמה זה מסכן את כל בעלי …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן